צורת הסוכרת השכיחה ביותר בקרב צעירים ומתבגרים הינה מסוג 1, כלומר סוכרת התלויה באינסולין – המונח הרפואי שלו הוא IDDM. יותר ויותר מסתמנת ההכרה שבסוג סוכרת זו קיים כנראה סוג שמבטא סוכרת ” פרועה “, קשה לאיזון.

סוכרת מסוג 1 בניגוד למחלות ילדות אחרות, היא מחלה שיש לחיות אתה כל החיים. מעצם היותה מחלה כרונית, סיבוכיה וחומרתה כמחלה, תלויים רבות ביכולת הסוכרתיים לשמור על אורח חיים ומשטר חיים בריא ומוקפד ביותר. התנהגות במסגרת מורחבת של תזונה נכונה, הזרקות אינסולין, פעילות גופנית ובדיקות סוכר עצמוניות באופן סדיר וביקורים סדירים במרפאת הסוכרת שלהם.

כיצד אם כן יש להתמודד עם המתבגר הסוכרתי ” הפרוע ” שהסוכרת אצלו מתפרעת?

הגישה המודרנית מצביעה על מספר גורמים שיש להתמודד איתם בניסיון לסייע למתבגר הסוכרתי והם:

גורם המרפאה:

חשוב שגישתו למרפאת הסוכרת תהיה קלה ונוחה. יש להביא בחשבון נגישות, שעות גמישות, יחס חביב וחברי מצד אנשי הצוות.

את הסיכום והמסקנות של הייעוץ הרפואי והתזונתי יש להביא בפני ההורים של המתבגר בנוכחות המתבגר עצמו, ולהימנע מישיבות ” סודיות ” כם ההורים בנפרד.

גורם הסוכרת:

מתבגרים מכל השכבות החברתיות ורמות האינטליצנציה , מגלים מעורבות או חוסר מעורבות ישירה באיזון מחלת הסוכרת במידה שווה.  חשובה הבנתו את ההוראות הרפואיות ושל שאר הצוות הרב מקצועי של מרפאת הסוכרת בה הוא מטופל.

ההוראות צריכות להיות ברורות ומנוסחות טוב בעיקר בתחום התזונה המתאימה לחולי סוכרת, וההזרקות של האינסולין תדירות ההזרקות, אופן ההזרקות ומירום ההזרקות.

ישנה חשיבות רבה למידע עדכני של הצוות המטפל לגבי מצבו הפסיכוסוציאלי של המתבגר, עיסוקו, מקומו במשפחה, ניגודים ועימותים במשפחה וכיצד הדבר מתבטא בבית.

גורם הרופא וצוות מרפאת הסוכרת:

איזון הסוכרת דורש שינוי מהותי של דרך החיים במתבגר הסוכרתי. התמודדות עם דוכני הגלידות, עם ההזרקות המכאיבות והבדיקות העצמוניות של הסוכר בדם.

רק אם הרופא המטפל וכל הצוות הרב מקצועי יבינו בעצמם את מה שעובר על המתבגר הסוכרתי והקיים איתם הוא מתמודד ….רק אז יקל עליהם לגשת ולסייע לסוכרתי ולבני משפחתו. הבנה זו יכולה להתקבל רק אם הצוות יתנסה בקשיים אלו בעצמו: לדקור עצמו מספר פעמים כדי לחוש את התחושה של הסוכרתי, להיכנס למשטר תזונה קפדני ודיאטטי לתקופה של מספר שבועות. התנסות זו תקל עליהם להבין את הסוכרתי, את הקשיים שלו ועם מה הוא מתמודד ביום יום.

הצוות המטפל חייב להיות משוכנע ביכולתו לטפל המתבגרים, על הצוות להיות סובלני ובעל הכשרה מתאימה ועליו לכלול: עו”ס, פסיכולוג קליני, אחות מחנכת סוכרת, תזונאית, רופא וכולם חייבים להיות בעלי הכשרה מתאימה לטיפול בסוכרתי המתבגר.

על הצוות לנסות ולדובב את המתבגר הסוכרתי המסוגר בעצמו, וע”י כך לנסות ולעמוד על בעיותיו ומנגד אסור לגרום לא לתלות בצוות הרב מקצועי.

גורם הגישה והמשטר הטיפולי:

לפעמים הרפואה והרופאים מייחסים את חוסר האיזון של הסוכרת ל ” התנגודת לאינסולין של גיל ההתבגרות “,  אך הדבר כלל לא נכון. לעיתים קרובות הדבר נובע עקב אי יכולתו של הסוכרתי לשמור על לוח זמנים קבוע, משטר דיאטה נכון ולקיחת הטיפול התרופתי בזמן.

אי לכך הגישה הטיפולית והרכב המשטר הטיפולי, צריכים להיות פשוטים על מנת שיהיה קל לעמוד בהם. הדבר יעשה ע”י מתן טיפול מובן עם הדרכה מקיפה להזרקות האינסולין וע”י ניסיון צמצום מספר ההזרקות או לחילופין מתן משאבת אינסולין. מתן יותר חופש בדיאטה ע”י הדגשת נושא הממתקים והגלידות ללא סוכר וכן הסבר על חשיבות בדיקת הסוכר העצמוניות במועדן וכול זאת לטובת האיזון ובריאותו של המתבגר הסוכרתי.

גורמים חשובים נוספים:

ישנם מספר גורמים נוספים שיילקחו בחשבון על מנת לקבל שיתוף פעולה והם:

1. משקאות אלכוהוליים וסמים:

על הרופא והצוות הטיפולי להסביר והתריע על הסכנות מפני צריכת אלכוהול וסמים במיוחד אל המתבגר הסוכרתי, הדבר ייעשה עלול תוך הקפדה על מרחק, כי כול ניסיון לנקיטת עמדות עלול להתבטא באובדן האמון של הסוכרתי בצוות.

יש להסביר ולהדגיש את ההשפעות המזיקות של שתיית אלכוהול / בירה על איזון הסוכרת, על מצבים היפוגליקמיים – נפילות סוכר ועל האיזון המטבולי הכללי.

2. יחסי מין:

יש להדריך במיוחד את הנערות הסוכרתיות שנמצאות בגיל הפוריות, לגבי הריונות בלתי מתוכננים ובלתי רצויים אשר משולבים בסוכרת בלתי מאוזנת. יש לסייע בכול הנוגע בייעוץ לקראת איזון הסוכר לפני כניסה להריון, במעקב בתהליך ההיריון ואחריו.

3. רישיון נהיגה:

סוכרתי שמאוזן ללא אירועים היפוגליקמיים – נפילות סוכר, אין מניעה שיקבל רישיון נהיגה לרכב פרטי. אם רואה הרופא שמצב הסוכרת עלול לסכן את הנהג וסביבתו, יש למנוע את קבלת רישיון הנהיגה וזאת תוך מתן הסבר מתאים…..יש להסביר למתבגר הסוכרתי שיוכל להוציא רישיון נהיגה כאשר יהיה מאוזן ולא יהווה סכנה לעצמו ולסביבתו.

4. פעילות גופנית וספורט:

אין מניעה בלעסוק בספורט כולל ספורט תחרותי. יש להתייחס לכול מקרה לגופו, כאשר יש התקפים של נפילות סוכר יש לייעץ ארוחות מוגברות לפני פעילות גופנית או הפחתת מינון האינסולין.

5. אירועים של חמצת קטותית – קטו אצידוזיס:

מצבים אלה מצריכים אשפוז בבית חולים והם עדות ל ” סוכרת פרועה “. ברוב המקרים הסיבה לכך הינה מתח ודחק כמו לפני בחינה, מריבות עם הסובבים את הסוכרתי או חוסר עקביות בשמירה על המשטר הטיפולי המומלץ.

יש להדריך את הסוכרתי לגבי מנגנוני התפתחות החמצת והסימנים המקדימים שלו, בכדי שידע לזהות את הסימנים בעוד מועד, כמו כן להדריך אותו  כיצד ניתן למנוע את החמצת.

6. אירועים היפוגליקמיים – נפילות סוכר:

תופעות אלה יכולות לגרום לסוכרתי המתבגר לסכנת חיים ממשית, במהלך אפיזודה של נפילת סוכר, כמו כן במהלך אירוע כזה יכולה להיגרם גם פגיעה התפתחותית או קוגנטיבית – שכלית  בסוכרתי המתבגר.

יש להסביר אודות הסיבות להיפו ועל הצורך להשתמש במצבים אלה במזרק הגלוקגון.