המחקר שמתואר כאן מבוצע על תאי מוח שנלקחו מאנשים עם אוטיזם שהוכנסו לתאי עור,
שמאוחזרים להיות תאי גזע. לאחר מכן, התאים הוכנסו על ידי החוקרים לתאים שונים, כולל תאי
מערכת החיסון, תאי דם ותאי מוח. המחקר גילה שתאי המוח שנמסרו מאנשים עם אוטיזם גרמו
לתופעות דלקת בסביבתם כאשר הושתלו בסביבה חדשה.

המחקר מעניין את הקהילה המדעית והרפואית מאחר ומראה איך תאי מוח של אנשים עם אוטיזם
עשויים להשפיע על מערכת החיסון ולגרום לתגובה דלקתית בסביבתם. המחקר משמעותי גם
מבחינה קלינית, מאחר והוא יכול לסייע להבין יותר עמוק את המנגנונים שבבסיס האוטיזם ואולי
בעזרת מחקר זה גם לפתח טיפולים חדשים לאנשים עם התסמונת.

מכיוון אחד, המחקר מראה שתגובת החיסון לשינויים סביבתיים יכולה להשפיע על תאי העצב במוח
שקשורים לאוטיזם. מכיוון שנוירונים שמקורם באנשים עם אוטיזם הפעילו תגובת דלקת במוח,
המחקר משמעותו היא שתגובת דלקתית יכולה לשמש חלק מההסבר לתסמונת.

מה אנחנו כבר יודעים על אוטיזם?
גנטיקה: ידוע שיש מרכיב תורשתי באוטיזם. בקרב תאומים זהים, הסיכוי שאחד יהיה אוטיסט אם
האחר אוטיסט הוא 60%־90%, תלוי לפי איזה מחקר
סימנים מקדימים:  המחקר הראה שאפשר לזהות אותם בסקירת מערכות בהיריון. “ראינו שככל שיש
יותר ממצאים לבעיות באולטרסאונד, כך עולה הסיכון ללידת ילד עם התסמונת”, אומר פרופ’ עידן
מנשה
מבנה המוח:  אוטיזם יכול להיות מאופיין בשינויים דרמטיים ב־11 אזורים שונים בקורטקס, לעומת
שינוי אחד באלצהיימר ופרקינסון.
המידע שמוצג במחקר מתייחס להבנתנו הנוכחית של האוטיזם והממצאים שנמצאים במחקרים כמו
זה. אוטיזם הוא תסמונת מורכבת וטווח ההשפעות הגנטיות, המבניות המוחיות, והסימנים המקדימים
עשויים להשתנות בהתאם לאנשים השונים בספקטרום האוטיסטי.
גנטיקה: חלק מהמחקרים מצביעים על קשר תורשתי לאוטיזם, והשפעתו במקרב תאומים זהים ולא
זהים.

סימנים מקדימים: חוקרים מתעקשים לזהות סימנים מוקדמים לאוטיזם בסקירות רפואיות של היריון,
מה שיכול להקל על זיהוי התסמונת בשלב מוקדם ולאפשר טיפול יעיל יותר.

מבנה המוח: חקרים גילו שיש שינויים מבניים בקורטקס באנשים עם אוטיזם, אך הקשר בין השינויים
המוחיים והתסמונת לא נחקר במלואו ואינו ברור עד כה.
המסמכים והמחקרים מאפשרים רקע מחקרי להבנת תסמונת האוטיזם, אך עדיין יש המון ללמוד
ולגלות על מנת להבין את המנגנונים המדויקים שעומדים מאחורי ההתפתחות והתסמונת.

הנתק בין המחקר הביולוגי למחקר הקוגניטיבי
אחד הנושאים השנויים במחלוקת בקרב חוקרי אוטיזם הוא טיב ההבדלים בדפוסי החשיבה, כלומר,
מהם בעצם החסר או השונות הקוגניטיבית שממנה אנשים עם אוטיזם סובלים ומתבטאים כלפי חוץ
בקשיים התנהגותיים.
המחקר מדבר על חקר וגישות לטיפול בתסמונת האוטיסטית. החוקרים מציינים כי ישנם הרבה אופנים
שבהם הגורם לתסמונת האוטיזם הוא מגוון, ובמקרים רבים מדובר בשילוב של גורמים גנטיים
וסביבתיים. הם מציינים כי גנטיקה משחקת תפקיד חשוב בהתפתחות התסמונת, ומשמעותו שמדובר
בהעברה גנטית, אך גם כיוונים חדשים בתהליך התפתחות הילד.

הם מביאים דוגמאות למחקרים שהראו קשרים בין מוטציות גנטיות מסוימות והתפתחות התסמונת,
אך הם מציינים שהקשרים הגנטיים לא תמיד נמצאים באופן חד-משמעי וישנם מספר גורמים
שעשויים להשפיע יחד.
הם מציינים גם שבמקרים מסוימים, ניתן לזהות גן גנטי אחד שנמצא בו מוטציה שמקשרת אותו
בצורה ודאית לתסמונת האוטיסטית, אך ישנם מקרים נוספים שעשויים להשפיע על הסיכון
להתפתחות התסמונת.
החוקרים מציינים שהקשרים הגנטיים לאוטיזם אינם תמיד ברורים, ובחלק מהמקרים אין הבדלים
גנטיים או מוחיים בין אנשים עם תסמונת אוטיזם לבין אנשים ללא התסמונת.

המחקר מציין כי החוקרים מחפשים גם גישות טיפוליות, כולל תרופות, לאוטיזם. ישנה השקפה של
כיוונים שונים בגישה לטיפול, חלקם רואים כי יתרונות האוטיסטים יכולים להיות מבחינה חברתית,
תרבותית ויצירתית, ולכן אין חשיבות ל”תיקון” התסמונת, אלא להקל על הקשיים שהם יכולים
להתמודד איתם.